כולנו מסכימות שהקורונה שינתה את המאה ה-21 מכל הכיוונים, נכון? מסכות בכל מקום, חיטוי ידיים הפך להיות הלהיט החדש וכמובן מילות הקסם הידועות: "ריחוק חברתי". אבל אם נסתכל על תחום שבאמת השתנה בצורה משמעותית, כנראה שזה בתחום שוק. עבודה מהבית, טשטוש הגבולות בין המשרד לעבודה, יציאה לחל"ת, חזרה מחל"ת ואפילו פיטורין – אין ספק ששוק העבודה משתנה בקצב מסחרר מול העיניים שלנו ברגעים אלו ממש. אפילו על מבנה ושעות העבודה הייתה לקורונה השפעה מכרעת. עובדות רבות התחילו לעבוד מהבית, מה שלעיתים גורם דווקא לשעות עבודה רבות יותר – כאשר הגבול בין המשרד לעבודה מטשטש. בנוסף, חלק מהחברות נאלצו לפטר חלק מהעובדים בעקבות קיצוצים, כך שעל העובדים שנותרו המעמסה רק גדלה והצורך לבצע יותר עבודה ויותר שעות הפך להיות קיומי ודחוף יותר עבור המעסיקים. 

שעות עבודה ארוכות והנטל הבריאותי של כולנו 

אתן מכירות את השיחות עם דור ההורים שלנו? שיחות שבהן שאנחנו מנסות לשכנע אותם שהעולם הופך להיות יותר ויותר מטורף עם כל יום שחולף ושוק העבודה מציב לפעמים דרישות בלתי אפשריות – שעות נוספות, ישיבות שלא נגמרות ולצאת הביתה רק אחרי החושך (ואנחנו מדברות על שעון קיץ, כן?). מסתבר שהתחושות הללו מגובות במחקרים משמעותיים על מקומות עבודה ואכן נטל העבודה רק הולך ומתגבר, וככה גם המשמעויות הבריאותיות שיוצאות מכך. 

ארגון הבריאות העולמי יוצא לחקור  

בשיתוף פעולה של ארגון העבודה הבינלאומי מטעם האו"ם וארגון הבריאות העולמי, בוצע מחקר מקיף שחקר את שעות העבודה המתארכות וההשפעה הבריאותית שלהן.  המסקנות היו חד משמעיות. אנשים העובדים מעל 55 שעות בשבוע נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות לב ולאירועים מוחיים, בחלק מהמקרים הסיכון גדל בעשרות אחוזים! לפי החישובים של ארגון בריאות עולמי, בשנת 2016 לבדה, מתו ברחבי העולם 745,000 אנשים כתוצאה מעבודה ממעבודה מעל 55 שעות שבועיות. תנשמו עמוק ותחשבו על המספר הזה שהוא שווה ערך ל-8% מאוכלוסיית מדינת ישראל! לנו זה לא נשמע תקין. 

גורמי המוות 

וכשבוחנים את הנתונים לעומק אפשר לראות כי הסיכון למוות כזה גדל ב-29% כשמשווים את שנת 2000 לשנת 2016, בעקבות שכיחות גדלה של שעות עבודה נוספות. 

מחלות תעסוקתיות 

יש עולם שלם של מחלות שנקראות מחלות תעסוקתיות – כאלו הנגרמות בעקבות העבודה שבה אתן עוסקות. אם את חוצבת בשיש את חשופה לסיכונים מסוימים ואם את עובדת עם מכונות שיקוף את חשופה לסיכונים אחרים. הנתון המעניין הוא ש-33% ממקרי המוות כתוצאה ממחלות תעסוקתיות נגרמים ממחלות לב ואירועים מוחיים בעקבות שעות העבודה, מה שהופך את הבעיה הזו למחלה התעסוקתית הגדולה ביותר שיש לתת עליה את הדעת. 

הצד האפל של הקורונה 

האם גם אני בסכנה? 

המחקר מצא כי עיקר הסיכון הוא עבור עובדים ששבוע העבודה שלהם היה מעל 55 שעות ושעבדו בקצב כזה בין הגילאים 45 ועד 74. כאשר עשו את ההשוואה לעובדות עם שבוע עבודה של 35-40 שעות התוצאות היו חד משמעיות. לאלו שעבדו פחות הסיכון למוות מאירוע לבבי ירד ב-17% ולמוות מאירוע מוחי ב-35%! חשוב לציין כי גברים היו בסיכון גבוה יותר מאשר נשיםץ. שבוע עבודה של 55 שעות אומר בעצם יום עבודה של 11 שעות ומעלה – יש מישהי שזה נשמע לה בריא עוד לפני המחקר? 

הפחתה של שעות העבודה היא תשובה מוכחת 

בצרפת החליטו לבחון את העניין וניסו לבצע הפחתה בשבוע העבודה מ-39 שעות ל-35 שעות. לא נשמע דרמטי במיוחד, אך התוצאות בשטח הראו אחרת. לפני השינוי 16% מהעובדים עישנו, אולם לאחר ההפחתה  הייתה ירידה ל-6% בלבד! בנוסף, אצל חלק מהמקצועות (בעיקר עובדי צווארון לבן), היה ניתן להתרשם מירידה ב-BMI ועלייה בדיווחים הסובייקטיביים של העובדים על בריאות טובה יותר. גם ביפן הבינו שמדובר על בעיה משמעותית ובמחקר שהם ביצעו הם הוכיחו קשר בין שעות עבודה ארוכות יותר לפציעות או הגעה למצב של כמעט פציעות בתעשייה, מה שכמובן מהווה סיכון בריאותי לאדם ולסביבתו. 

אז מה אפשר לעשות? 

קודם כל, לא לקבל את הנתונים כגזירת גורל ולהשלים איתם. יש לאחד כוחות – מעסיקים, עובדים וממשלה כאחד כדי להתמודד עם הבעיה הזו, כי לטמון את הראש בחול לא יגרום לה להיעלם. יש לבצע חשיבה מחודשת על מבנה שעות העבודה, גמישות במספרן ואפילו חקיקה כנגד מספר שעות מוגזם לאורך שבוע העבודה. זה נשמע בסיסי, אבל עובדה שעד היום זה עדיין לא בוצע באופן הרמטי. הקורונה והשינויים שהיא הביאה אתה אומנם יכולים להיות לא קלים, אך היא נתנה לכולנו הזדמנות פז לחשוב מחדש על המבנה של שבוע העבודה והשעות שבו, אסור לפספס את הרכבת וחייבים לנצל את שעת הכושר הייחודית הזו. ובינתיים, כדאי לחזור לעבוד, השעון מתקתק 😊