סוכרת של הגיל המבוגר מסוג 2  היא בעיית בריאות חמורה, אשר עולה בשכיחותה בעולם. מחקרים מראים כי האוכלוסייה הערבית בישראל נמצאת בסיכון גבוה יותר לחלות בסוכרת מסוג זה מאשר האוכלוסייה היהודית ולכן גם חשופה יותר לתחלואה לבבית.

מחקרים מראים כי בעשורים האחרונים עלה שיעור ההיארעות של סוכרת בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל ב 9.1 לכל 1000 נפשות בשנה. 25% מהאוכלוסייה הערבית אובחנו כחולי סוכרת עד גיל 57 לעומת גיל 68 באוכלוסייה היהודית, בנוסף, המחלה מתפתחת בגיל צעיר יותר בקרב האוכלוסייה הערבית בהשוואה לאוכלוסייה היהודית. 

לפי סקר בריאות לאומי בישראל שבוצע בין שנים 2013-2015, עולה כי שיעור הנשים הערביות שסבלו ממחלת הסוכרת היה גבוה פי 2.2 משיעור הנשים היהודיות (14.5% לעומת 6.8% בהתאמה). יתרה מזו, שיעור התמותה ממחלת הסוכרת באוכלוסייה הערבית בקרב שני המינים היה כפול מזה של האוכלוסייה היהודית. הבדלים אלה יכולים להיות מוסברים בחלקם בשכיחות הגבוהה של השמנה בקרב נשים ערביות.

ישנו גם הבדל בהרגלי הפעילות גופנית, 17.3% מהנשים היהודיות נוהגות לעסוק בפעילות גופנית פעם עד פעמיים בשבוע במשך 20 דקות כל פעם, לעומת 5.9% בלבד מהנשים הערביות.

גם סוגיית התזונה היא גורם משפיע. בסקר תזונה שנעשה בקרב האוכלוסייה הערבית מטעם 'האגודה הישראלית לסוכרת' והמועצה הלאומית לסוכרת, מסתבר שכ- 80% מהמשיבים על השאלון צורכים מוצרי חלב עשירים בשומן (מעל 5%), ו 80 אחוז מהנשאלים דיווחו שהתזונה שלהם מבוססת על צריכת בשר אדום לעומת בשר עוף והודו. נתון אחר יוצא דופן מראה שכ- 40% מהנשאלים אינם צורכים ירקות על בסיס יומי.

התוכנית לקידום אורח חיים בריא ופעיל נוהלה על ידי המרכז לבריאות לב האישה. התערבויות למניעת סוכרת באוכלוסייה הערבית למשל כמו התוכנית האמריקאית (DPP) Diabetes Prevention program, ובקרב הנשים הערביות בפרט, מהוות הזדמנות לצמצום פערים בריאותיים בישראל. תכנית ה- DPP  היא מחקר קליני רב-מרכזי, אשר השווה בין התערבות לקידום אורח חיים בריא בדגש על ירידה מתונה במשקל דרך שינוי בהרגלי תזונה והגברת פעילות גופנית, ובין טיפול תרופתי בלבד כדי לקבוע את האמצעים האופטימליים לעכב או למנוע הופעת סוכרת מסוג 2 בקרב משתתפי המחקר.

התוכנית נמשכה על פני 18 מפגשים שבועיים של 3 שעות לכל פגישה ל 25-30 נשים. המפגשים הועברו על ידי אנשי ונשות מקצוע (רופא, תזונאית, מאמנת כושר, עובדת סוציאלית-מנחת קבוצות ופסיכולוגית). היא כללה גם הערכה תהליך ההערכה באמצעות הדרכים הבאות:  

• מבדק לפני/אחרי. דיווח עצמי ע"י שאלונים שחולקו לפני תחילת ההתערבות, בסופה, ושישה חודשים לאחר סיום ההתערבות
• תוצאות של בדיקות דם הרלוונטיות למטרות ההתערבות
• שימוש בפדומטר למדידת צעדים
• שיחות משוב

מה כללה התוכנית ? 

• מידע על מחלת הסוכרת ודרכי מניעה
• יסודות המזון, תזונה ים תיכונית, בישול בריא וקנייה חכמה (קריאת תווי מזון ובחירת מוצרים חלופיים בריאים יותר)
• מהי התזונה במעגל החיים של האישה ומהי אכילה מודעת
• מחלות לב אצל נשים וסימנים של התקף לב
• אוריינות בריאות: תכנון יעיל של ביקור אצל רופא וקריאת בדיקות דם שגרתיות
• שילוב של פעילות גופנית ברוב המפגשים
• סדנאות המועברות על ידי פסיכולוגית במטרה ללמוד על טכניקות להרפיה והפגת מתחים
• התוכנית שילבה מרכיב של העצמה והובלת שינוי במעגלים השונים (אישיים, משפחתיים וחברתיים) ולוותה ע"י מנחת קבוצות. תכנים נוספים כללו דינמיקה בקבוצה, הגדרת יעדים, ניטור עצמי, הערכת צרכים בקהילה ותכנון פרויקטים קהילתיים, מנהיגות והכשרת מנהיגות.

בחודש דצמבר 2020 פרסמנו , במרכז, בכתב עת מדעי את תוצאות ההתערבות שקיימנו במשך 4 שנים האחרונות במזרח ירושלים. התוצאות הראו עליה בצריכה של פירות, ירקות ודגנים מלאים, וירידה במשקל (-2.21 ק"ג, p <0.01). בנוסף, נצפתה עלייה משמעותית בצעדים היומיים הממוצעים (מ- 4456 ל- 6404). חלה ירידה משמעותית בלחץ הדם, בכולסטרול הכולל וב- LDL. שינויים אלה נשמרו במשך 6 חודשים לאחר סיום ההתערבות. לסיכום, התערבות לקידום בריאות מבוססת קהילה, המותאמת תרבותית, הביאה לשיפור התזונה והפעילות הגופנית שנשמרו לאחר 6 חודשים.

קישור למאמר:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33316905