שירותי שיקום לחולי לב נחשבים כיום לחלק בלתי נפרד ממערך הטיפול בחולי לב – אז למה רק 105% מהנשים שעברו אירוע לב נעזרות בהם?
ארשת גוטל
עברת אירוע לבבי. סימני השאלה שמהדהדים לחולים במחלות לב הם רבים: איך זה קרה? מדוע דווקא עכשיו? האם אורח חיי עד כה הוא בגורם העיקרי? ואיך ייראו חיי מעתה? אחרי שלב האבחון והטיפול – הפתרון המיידי באירוע לב הוא צנתור או ניתוח מעקפים, במקרים בהם קיימת חסימה מלאה של כלי דם רבים – מגיעים סימני שאלה גורליים יותר: איך משקמים את הלב החולה ומונעים סיבוכים עתידיים?
בעבר הומלץ למטופלים לנוח למשך מספר שבועות ולשוב לפעילות שגרתית בהדרגה. אלא שהגישה כיום היא אחרת לחלוטין: הלב הוא שריר ככל השרירים ויש לחזקו כדי לזרז את ההחלמה ולהפחית גורמי סיכון נוספים. השינוי התפישתי הוביל לפיתוח מערך שירותים חדש שהפך לחלק בלתי נפרד ממערך הטיפול הכולל לחולי לב. שיקום בשלושה שלבים.
שירותי שיקום לחולי לב מהווים השלמה לטיפולים התרופתיים והפולשניים, מפחיתים את התמותה בקרב חולי לב וגורמים לחיזוק ושיפור התפקוד הלב היום-יומי. כמו כן, הם מחזקים את כלי הדם והשרירים שסביבתם ומניעת מחלת לב בעתיד. קופות החולים משתפות פעולה ומעניקות זכאות לשיקום לב לחולים שעברו התקף לב, זאת בנוסף להשתלת תומכון (סטנט), ניתוח מעקפים בלב, השתלת קוצב דפיברילטור ועוד.
המטרה העיקרית היא חד משמעית: שירותי שיקום הלב היא מניעת סיבוכים אחרי ניתוחי מעקפים ואוטם בשריר הלב, הורדת גורמי סיכון, ייעוץ והדרכה בחודשים הראשונים שלאחר האשפוז, ובעיקר חזרה לאורח חיים יצרני, פעיל ואיכותי. תהליך השיקום מחולק לשלושה שלבים ומלווה על ידי צוות רב-מקצועי הכולל קרדיולוג, אח מוסמך, דיאטן, עובד סוציאלי, פיזיותרפיסט, פיזיולוג, מאמן גופני ובמידת הצורך – פסיכולוג.
שיפור פיזי ונפשי
בשלב ההחלמה הראשון, המטופל עדיין מאושפז אבל כבר מבצע פעילות גופנית בעצימות נמוכה בהדרכת ובהשגחת פיזיותרפיסט; בשלב השני המטופל מתחיל להתאמן במסגרת שיקום לב והוא מבצע פעילות גופנית בעצימות בינונית-גבוהה עם השגחה רפואית מצד קרדיולוג, פיזיולוגים, פיזיותרפיסטים ומאמנים; בשלב השלישי המטופל כבר יודע לשמור באופן עצמאי על אורח חיים בריא, והמטרה העיקרית היא שימור ושיפור ההישגים בשילוב בדיקות רפואיות שגרתיות.
השיפור הפיזי והנפשי אצל המטופלים עודד את חלקם ללכת על מסילה פרקי זמן ארוכים ומהירים יותר או לבצע אימון משקולות אחרי שלושה חודשים בלבד. מעבר לכך, השיפור בביטחון העצמי ובתחושת המסוגלות היו אדירים אף הם. במסגרת השיקום המטופל לומד מה הן היכולות שלו ובמה הוא מתקשה, ולאט לאט, בעזרת הדרכה והכוונה, מצמצם את הפער, רוכש בטחון עצמי וחוזר לתפקוד מלא.
אז למה בעצם פחות נשים מגיעות לשיקום?
לשיקום לב יש אפוא, חלק בלתי נפרד בתהליך ההחלמה והחזרה לתפקוד של המטופל. אבל למרות הנתונים השליליים – רבע מהתקפי הלב שנרשמים בישראל מיוחסים לנשים – רק 10%-15% מהן מגיעות לשיקום לעומת 25% מהגברים. הסיבות לכך מגוונות: הן פחות מקבלות הפניות ולשיקום לב, היעדר תמיכה משפחתית ותמיכה ממקום העבודה, מניעה על רקע דתי או מגדרי ומוטיבציה נמוכה.
חשוב לדעת שהיעדר שיקום (או הפסקתו בשלב מוקדם מדי) עלול להוביל להחמרה של המצב הרפואי הקיים והעלאת הסיכון לתמותה. לכן יש לעודד נשים שעברו אירוע לבבי לפנות לשיקום ולהתמיד בו, להגביר את המודעות לחשיבות השיקום עבורן – ואת הסכנות הטמונות באי ההתמדה בו.
מי שכן מגיעה – בריאה יותר
מעבר להיותו מקום שבו משפרים יכולות גופניות, מרכז לשיקום לב משמש גם מרכז למידה. המטופל לומד מה הן היכולות שלו ובמה הוא מתקשה, ולאט לאט, בעזרת הדרכה והכוונה, מצמצם את הפער בין היכולות הקיימות שלו ליכולות הרצויות, רוכש בטחון ותחושת מסוגלוּת עצמית וחוזר לתפקוד מלא. התרגול הנעשה בין כתלי השיקום משליך על כל אחד ואחד מתפקודי החיים.
ברכה ב', עברה ניתוח מעקפים לפני 5.5 שנים. את השיקום הלבבי עברה באחד ממרכזי השיקום בירושלים וכך היא מתארת את החוויה: "השיקום הרים אותי מאשפתות. הגעתי מכלום. לא יכולתי ללכת, אפילו לא לחתוך עגבנייה. אחרי שנה של פעילות בשיקום, פעמיים בשבוע, התחלתי לעמוד על הרגליים. בהתחלה הייתי עושה תרגילים קלים, ולאט אט התחלתי להשתמש במכשירים כבדים יותר והכול בהשגחה צמודה. חמש שנים אחרי, אני מרגישה שאני במסלול הנכון, כמו בגיל 16. ערכי לחץ הדם שלי והמשקל קבועים ויציבים. אני חולת סוכרת, וגם ערכי הסוכר ירדו משמעותית. היום אני עומדת על הרגליים, על הידיים ואפילו על הראש".
הכותבת היא פיזיותרפיסטית ויועצת פעילות גופנית, המרכז לבריאות לב האישה