חייה של המורה לריתמוסיקה השתנו בעקבות לחץ בחזה. בדרך להחלמה היא שברה שיא.
מירי ראשיד, מורה אנרגטית למוסיקה ומחול רשמה הישג "מפוקפק" למדי: היא הייתה האישה הצעירה ביותר בטיפול נמרץ קרדיולוגי שעברה ניתוח מעקפים, למרות שניהלה אורח חיים בריא ולא השתייכה לשום קבוצת סיכון.
בעיצומה של תקופה עמוסה של הכנת מסיבות סיום לימודים, מירי הרגישה תחושה עמומה של מועקה בבית החזה. החום הכבד והלחץ בו הייתה נתונה היו חלק מההסבר שסיפקה לעצמה. רק כשיצאה לחופשת הקיץ הסימנים העירו אותה בבהלה. "במנוחה הרגשתי כאבים בכל הגוף, חשתי כאילו מניחים לי משקולת על החזה ולוחצים אותה פנימה", היא נזכרת. "זה קרה גם בעת השינה. הרגשתי שאם אקח נשימה עמוקה משהו יתפקע בפנים. אז נשמתי נשימות קטנות, כדי שלא יכאב לי.
השיא היה כשטיילה עם עוד זוג חברים בחומות ירושלים. "למרות שהייתי צעירה ובריאה מהם, לא הצלחתי לטייל בכל כמה רגעים עצרתי כדי לשבת והרגשתי סחרחורת. הכול הפך שחור והתחלתי לחרחר, השמעתי צפצופים מבהילים כי לא היה לי אוויר. עד היום אני חושבת שזה נס שחזרתי מהטיול הזה בחיים".
מה אמרו הרופאים?
"הרופאה ניסתה לשכנע אותי שאני סובלת מחרדות ולחץ כתוצאה מהעבודה ורק אחר כך שלחה אותי לאק"ג וצילום לב. שניהם יצאו תקינים ונשלחתי הביתה. הפעם התעקשתי להקשיב לאינטואיציה שלי שמשהו לא בסדר ולא הנחתי לזה. בדיעבד מסתבר שהייתי במצב של "איסכמיה" – חוסר אספקה של דם ללב בעקבות היצרות בעורקים.
הסיבה לכך שהבדיקה לא מצאה דבר הייתה שהיצרות של עורק בלב נראתה תקינה במצב מנוחה. "נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לחפש תסמינים דומים לאלו שהרגשתי. קראתי שאנשים שחוו סימפטומים כמו שלי נדרשו לעשות בדיקת מאמץ. התעקשתי מול הרופאה וקיבלתי הפניה לבדיקה במאמץ וכך בעצם הצלתי את עצמי".

מה גילתה בדיקת המאמץ?
"המבט המבוהל על פניו של הטכנאי בישר רעות. נקבע לי תור לקרדיולוג, שהבהיר לי שעליי לעבור צנתור כדי שנוכל להבין לעומק מה המצב. לאחר 3 ימים הגעתי לצנתור אבל הקרדיולוג קבע שאין ברירה וחייבים לבצע ניתוח מעקפים. מחדר צנתורים הובהלתי ישירות לחדר ניתוח ובמשך יומיים הייתי מורדמת ומונשמת. כשהשתחררתי מהאשפוז לאחר שבועיים, התחלתי תהליך שיקום בבית"
כמה זמן לקח תהליך השיקום?
במשך שמונה חודשים הייתי די מושבתת ומדוכדכת. הדבר שהכי זכור לי מהתקופה הזאת הם המלחמות עם בני המשפחה שהזכירו לי כל הזמן שאסור לי להרים, לזוז ולהתאמץ. למרות האיסורים, הרגשתי שאני עדיין מוכרחה לבשל קצת ולאפות עוגות"
מכיוון שחששה שלא תוכל לחזור לעבודתה עם ילדים, מירי למדה מזכירות רפואית. "תחום הרפואה תמיד עניין אותי, ומאז שחליתי הוא אתגר אותי אף יותר. הלימודים היו מהנים, אבל חיכיתי כל הזמן לחזור לאהבה הראשונה שלי – הילדים והמוזיקה.
שנים לאחר הניתוח, כיצד נראית השגרה שלך?
"השגרה נראית רגועה יותר אני עובדת פחות ימים, ומזכירה לעצמי לנסות לקחת הכול יותר בקלות. העומס לא השתנה ובסך הכול אני מרגישה בריאה לחלוטין ודי נהנית מהחיים. ובינתיים גם נולדו לי נכדים. כשהם יגדלו אשב איתם ואסביר להם כמה חשוב להיות קשובים לעצמם ולכל מה שקורה בגופם.